גזר דין בתיק ת"פ 55150-09-12

רקע

1.                   הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בשני אישומים.

•             א.         באישום הראשון הורשע בנאשם בעבירות הבאות:
•             (1)        איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: " חוק    העונשין").
•             (2)        תקיפה בנסיבות מחמירות (תקיפת בת זוג), לפי סעיפים 382 (ב)(1) ו-           379 לחוק העונשין.
• ב.         באישום השני הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות.

2.                   על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלוננת היו חברים כשבעה חודשים עובר לכתב האישום והתגוררו החל מתאריך 1.8.12 בביתם בפתח תקווה (להלן: " הבית").

3.                   על-פי המתואר באישום הראשון, בתאריך 28.9.13, בשעה 02:30, בבית, התגלע ויכוח בין הנאשם למתלוננת. בנסיבות אלו, אמר הנאשם למתלוננת "אל תקללי את אמא שלי ואם תדברי ככה על אמא שלי או המשפחה שלי, אני אדקור אותך". בהמשך, בשעה 08:20, יצאה המתלוננת מהבית. לאחר מכן, בשעה 11:30, שבה המתלוננת לבית, שוחחה עם הנאשם וביקשה ממנו לסיים את הקשר. בנסיבות אלו, ביקשה המתלוננת מהנאשם שיעזוב את הבית. הנאשם אמר למתלוננת "אני לא יוצא מפה, תלכי את מפה, זכותי, גם אני משלם על האוכל". המתלוננת הסבירה לו בתגובה כי אפשר להזמין משטרה. בתגובה לכך, נעל הנאשם את דלת הבית, השליך מידה של המתלוננת את הטלפון הנייד, משך בשערותיה, הצמידה לקיר ואמר לה "אני אראה לך מה זה". הנאשם אמר למתלוננת כי אינו רוצה לשוחח עמה, אלא הוא ירצח אותה ויתאבד.

4.                   על-פי המתואר באישום השני, כארבעה חודשים עובר לאישום הראשון, בבית ברמת גן, שכבה המתלוננת על המיטה, וזאת לאחר ויכוח בינה לבין הנאשם. בנסיבות אלו, ישב הנאשם על חזה של המתלוננת, חנק אותה בגרונה בשתי ידיו, הניח כר על פניה והכה אותה בפניה. בהמשך, עת עמדו הנאשם והמתלוננת, דחף הנאשם את המתלוננת בחוזקה לעבר המיטה והכה אותה. בנסיבות אלו, ניגש הנאשם למטבח, נטל סכין ואמר למתלוננת כי אם היא תעשה משהו עם הסיפור הזה, הוא יעשה משהו לעצמו. בהמשך, חתך הנאשם את ידו באמצעות הסכין.

תסקיר שירות המבחן

5.                   על-פי תסקיר שירות המבחן מיום 16.6.13, הנאשם בן 29, רווק, אינו עובד. מעיון בגיליון רישומו הפלילי עולה כי הינו נעדר הרשעות קודמות. ניהל מערכת יחסים זוגית עם המתלוננת במשך כשבעה חודשים. מערכת היחסים התאפיינה בתקשורת לקויה, מריבות חוזרות על רקע חוסר היציבות שהנאשם מגלה, וכן בהתנהגות שתלטנית של הנאשם כלפי המתלוננת, הכוללת קושי בויסות כעסיו וקנאה קיצונית.

6.                   משיחות שקיים שירות המבחן עם המתלוננת, התרשם כי גם כיום המתלוננת חוששת מפני הישנות התנהגות אלימה של הנאשם כלפיה. תיארה כי באירוע נשוא כתב האישום, הנאשם חדל ממעשה החניקה רק כאשר ריצתה אותו במילותיה, ולתחושתה, לולא תושייתה, היו תוצאות מעשיו חמורות יותר.

7.                   בהתייחס הנאשם לעבירות הנוכחיות, התקשה לקחת אחריות ולהתבונן באופן מעמיק בהתנהלותו האימפולסיבית. שלל התנהגות אלימה מצידו במערכת הזוגית וגילה עיוותי חשיבה ונוקשות חשיבתית. הנאשם בעל תלות רגשית גבוהה, מחוסר יכולת להבחין בין צרכי המתלוננת לצרכיו ומתקשה מאוד לקבל את עובדת פרידתם. חווה את הפרידה מהמתלוננת כפגיעה קשה בדימויו העצמי. שירות המבחן התרשם כי הנאשם אינו מגיב לגבולות החיצוניים המוצבים לו מגורמי סמכות וחוק. בתיאור אירוע החניקה, תיאר הנאשם כי חש פחד וחרדה ופגיעה בדימויו העצמי לאור בקשתה של בת זוגו שייצא לעבוד. לאחר האירוע, חשב על פנייה לטיפול נפשי, אך לא עשה כן.

8.                   במסגרת הליך המעצר, שולב הנאשם על ידי שירות המבחן בטיפול ב"בית נועם" שהינו הוסטל לטיפול בגברים אלימים, תוך שמירת איסור יצירת קשר עם המתלוננת. במהלך הטיפול, נתקבלו דיווחים על הפרת התנאים המגבילים, כאשר הנאשם יצר קשר עם המתלוננת. כמו כן, הנאשם התקשה להגיע בזמן לפגישות ולגורמים המפקחים עלו קשיים להביאו לטיפול. לאור זאת, הופסקה השתתפותו ב"בית נועם".

9.                   שירות המבחן שוחח אף עם אמו של הנאשם, אשר מסרה כי על אף רצונה לסייע לבנה, היא חשה חוסר אונים ואינה מצליחה להוות עבורו גורם מרסן.

10.               שירות המבחן העריך כי על אף הניסיונות לשלב את הנאשם בטיפול, רמת הסיכון כלפי המתלוננת לא פחתה והנאשם מצוי ברמה גבוהה של סיכון להישנות התנהגות אלימה כלפיה. על כן, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו של הנאשם. 

טיעוני הצדדים

11.               לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד נדב רייכמן, הנאשם יליד 1984, הודה והורשע בכתב אישום מתוקן בעבירות אלימות. מדובר בבני זוג שהיו חברים מספר חודשים, ניהלו קשר זוגי, ובשל כך מואשם בעבירות במשפחה. מתחם הענישה הראוי נע בין מספר חודשים לריצוי בפועל, שיכול וירוצו בעבודות שירות, ועד ל-18 חודשים. מדובר בשני מקרים בשני מועדים, כאשר במסגרתם תקף הנאשם באופן פיזי את המתלוננת, ובאחת הפעמים, אף מאיים. האיומים הינם בוטים. האיומים הינם ברף גבוה, גם במלל שלהם וגם בשימוש בכלי משחית, סכין. גם בהנחת הכר על פניה של המתלוננת, מעבר לפן הפיזי, יש איום מסוים. מן המקובץ בכתב האישום עולה תמונה של אלימות ממש, שאותה לא ניתן להגדיר ברף התחתון, אלא ברף בינוני. לפי תסקיר שירות המבחן, הנאשם מתקשה לקחת אחריות ולבחון את התנהגותו, מגלה היעדר תובנה ושולל התנהגות אלימה. הנאשם שולב במסגרת התיק בטיפול, אך אף במהלך הטיפול, יצר קשר עם המתלוננת. שירות המבחן ציין כי הנאשם אובססיבי כלפי המתלוננת. בסופו של יום, שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו של הנאשם. מדובר בתסקיר שלילי ביותר. המאשימה טענה כי יש להרחיק את הנאשם מהמתלוננת ומהציבור. ההליכים המשפטיים אינם מרתיעים את הנאשם, ולכן רק עונש מרתיע יוכל להרחיקו מהמתלוננת. המאשימה עתרה למאסר בפועל, למאסר מותנה, לקנס ולפיצוי.

12.               לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד חאלד סואלחי, אמנם כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של אלימות במשפחה, אך יש לזכור כי הנאשם והמתלוננת היו חברים במשך תקופה של 7 חודשים, ומאז תקופה זו, הקשר ביניהם נותק לחלוטין. בשבעת החודשים הללו, היה מדובר בקשר שטחי, ללא ילדים וללא קשר אחד לשני. המחוקק דיבר על יחס הולם בין חומרת העונש לבין מהות העושה והמעשה. במקרה זה, לא מדובר בבני זוג שימשיכו לקיים קשר כזה או אחר לאחר פרידתם, ולכן העונש צריך להיות בהתאם. מדובר באירוע שקרה ולא יחזור על עצמו מכיוון שלא קיים קשר בין השניים. באשר ליצירת הקשר של הנאשם עם המתלוננת, סעיף 40 יד' לחוק העונשין קובע כי אם קיים נימוק לחומרה והוא לא הוכח במהלך המשפט, לא ניתן להתייחס לכך. למעלה מן הצורך, יצירת הקשר הייתה בחודש פברואר או מרץ, כלומר, לפני חודשים רבים. בנוסף, לא מדובר בקשר טלפוני או בניסיון של הנאשם לפגוש את המתלוננת, אלא בשליחת בקשת חברות בפייסבוק. הנאשם ניסה ליצור בצורה זו קשר עם המתלוננת כדי להתנצל בפניה. בעקבות כך, נקבעה ערבות גבוהה וכן הפקדת מזומנים בסכומים גבוהים. הנאשם הפנים את השלכות יצירת הקשר עם המתלוננת ומאז לא ניסה ליצור שוב קשר עמה. הנאשם היה נתון בתנאיי מעצר בית מלא במשך שנה שלמה, ובכל התקופה הזו לא היו הפרות של תנאיי המעצר. הנאשם נעדר עבר פלילי או הסתבכות פלילית. הנאשם הינו בעצמו קורבן של אלימות, הנאשם ספג כעסים והשפלות מאביו, דבר שהטביע את חותמו על התנהלותו והתנהגותו בכל פעם שבה עלו בו כעסים. הנאשם אף שהה במעצר תקופה ארוכה. ב"כ הנאשם טען כי לאור העובדה שתסקיר שירות המבחן מתמקד ביצירת הקשר של הנאשם עם המתלוננת, אין לתת מעמד בכורה לתסקיר. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, לקח אחריות למעשיו, ואף תסקיר שירות המבחן מציין זאת. נחסך זמן שיפוטי והעדה של המתלוננת. ב"כ הנאשם עתר להסתפק בימי מעצרו של הנאשם.